אנשים מחליטים עליך לפני שהם מתקשרים

מישהו שמע עליך המלצה השבוע. לפני שהוא התקשר הוא חיפש אותך — ובערך בעשרים שניות הוא החליט אם אתה סוג המקום שהוא רוצה למסור לו כסף ואת הפנים שלו.

אם התשובה הייתה לא, לא שמעת על זה. זה החלק הלא נוח: העמוד עושה ראיונות כל היום ומדווח רק על ההצלחות.

מה זר באמת בודק

לא את הצהרת החזון. הוא רוצה לדעת ארבעה דברים, מהר: האם זה אמיתי, כמה זה עולה, איך העבודה נראית, והאם אפשר לקבוע בלי שיחת טלפון.

• מחירים — לא תפריט מלא, אבל מספיק כדי שלא יפחדו לשאול
• תמונות של עבודה שבאמת עשית, לא תמונת מלאי של מכון של מישהו אחר
• שעות פתיחה שנכונות היום, כולל היום שבו אתה סגור
• כתובת ומספר טלפון שתואמים לכל מקום אחר שבו ימצאו אותך
• דרך לקבוע עכשיו, בזמן שעוד מתעניינים

למה הסתרת המחיר עולה לך בתור

המחשבה מובנת: אם יראו את המספר אולי לא יתקשרו. בפועל קורה ההפך. מי שלא מוצא מחיר מניח את הגרוע ביותר ועובר בשקט למישהו שכן פרסם. את מי שמחיר גלוי מבריח ממילא לא היה קובע; את מי שהוא מרגיע — כן.

ואם המחירים שלך באמת תלויים בשיער, בעור או בחדר — תגיד את זה. "החל מ-250 ₪, תלוי באורך" זאת תשובה. שתיקה היא לא.

להיראות כמו עסק, לא כמו תחביב

עמוד שנטען מהר בטלפון, נקרא בשפה שהמבקר מדבר, ואין בו תמונה שבורה במקום שבו אמור להיות הלוגו — עושה לאמון יותר מכל ניסוח שכתוב עליו. רוב האנשים לא יידעו להסביר למה סמכו על עמוד אחד יותר מעל אחר; הם רק יודעים שאחד מהם הרגיש כמו עסק פעיל.

בכלל להימצא

כל זה מניח שמצאו אותך. עמוד שמנועי חיפוש יכולים לקרוא, שאומר באיזו עיר אתה ומה אתה באמת עושה, הוא מה שהופך "מישהו באזור שלי שעושה את זה" לטלפון שמצלצל אצלך. זה לא טריק; זה פשוט להיות קריא לדבר שכולם משתמשים בו כדי למצוא הכול.

מה משתנה

יותר מהאנשים ששומעים את השם שלך מגיעים ליומן שלך, ופחות מהם מגיעים בשקט ליומן של מישהו אחר. את אלה ששמרת לעולם לא תראה — אבל את השבוע תראה.