ביקורת היא לא מחמאה. היא ראיה

יש סיבה לכך שהדבר הראשון שרוב האנשים עושים עם המלצה הוא ללכת לבדוק אותה. חבר שאומר "הם טובים" זאת דעה. שלושים אנשים שהם מעולם לא פגשו שאומרים אותו דבר — זה כבר קרוב לעובדה.

זאת העבודה שביקורת עושה, והיא לא מחמיאה: היא קיימת כי זרים עוד לא סומכים עליך, והיא הדרך הזולה ביותר לתקן את זה.

הכמות עובדת קשה יותר מהציון

חמישה כוכבים משלושה אנשים חלשים יותר מארבע וחצי מתשעים. כולם יודעים — בלי לדעת להסביר — שמספר קטן של ביקורות מושלמות אפשר לארגן, ותשעים אי אפשר. הכמות היא האמינות; הציון רק צריך להיות מספיק טוב.

כמעט כולם היו מסכימים. כמעט אף אחד לא מתבקש

לקוחות מרוצים לא משאירים ביקורות, כי חמש דקות אחרי שהם יוצאים הם לא חושבים עליך — הם חושבים על חניה. רוב האנשים, אם מבקשים מהם ישירות וברגע הנכון, יגידו כן בלי להתרגז.

הרגע הנכון הוא אותו יום, כשזה עוד מרגיש כמו משהו שקרה, והבקשה הנכונה היא הודעה קצרה אחת עם קישור. תבקש שבוע אחר כך ואתה מפריע לזר בקשר לתספורת.

הביקורת הרעה היא לא האסון

עמוד שיש בו רק ציונים מושלמים נקרא כחשוד, ורוב האנשים הולכים אינסטינקטיבית לחפש את הביקורת הגרועה ביותר כדי לראות מה כתוב בה. מה שהם מחפשים זה לא אם משהו השתבש — דברים משתבשים בכל מקום — אלא אם העסק התנהג יפה אחר כך.

תשובה רגועה, עניינית ולא מתגוננת לביקורת רעה מוכרת יותר מכל חמשת הכוכבים שמעליה. זה המקום היחיד באינטרנט שבו לקוח פוטנציאלי רואה איך אתה מטפל בבעיה.

תשימו אותן במקום שבו מתקבלת ההחלטה

ביקורות שיושבות בפלטפורמה שהמבקר לא פותח עושות חצי מהעבודה. על העמוד שלך, ליד השירות והמחיר, הן עונות בדיוק על השאלה שנשאלת בדיוק בשנייה שבה היא נשאלת.

מה משתנה

זרים מפסיקים להיות זרים עוד לפני שדיברו איתך, והמרחק בין לשמוע את השם שלך לבין לקבוע אצלך מתקצר. אתה לא מבקש מאנשים להגיד דברים יפים. אתה אוסף את הראיות שכבר הרווחת.